״הילד שלי לא לומד מטעויות!״ האמנם?

איך זה יכול להיות שדווקא כשהילד לידנו הוא ״לא לומד״ וכל הזמן נופל ונחבל שוב ושוב? מה, הוא לא קולט ממה שקרה לו שהוא צריך להזהר בפעם הבאה?

הסיבה הנפוצה שאני שומע שהורים מאמינים בה - ״זה בגלל שהוא ילד, ילדים לא לומדים מטעויות וצריך להסביר להם מאות פעמים כל דבר. אולי בסוף הם ילמדו״. זהו, שלא בדיוק. ילדים לומדים והם לומדים היטב ומהר, הם מפיקים לקחים ומסיקים מסקנות מהחיים כל הזמן.

למעט אם קיימת לקות (למשל בתפיסה מרחבית) - אם מציאות החיים מראה לילדים שהם צריכים להיזהר ממשהו כי יכאב להם, לאחר פעמיים או שלוש שהם יכוו, הם יזהרו ויימנעו מאותה פעולה. אך אם מציאות החיים שלהם היא הורה שמגיב באופן מסוים בכל פעם, התגובה של אותו הורה הופכת להיות המציאות החדשה ולא הכוויה. יתכן גם שהתגובה של אותו הורה הקנתה לילד מעין ״רווח״ או רצון ״לעשות דווקא״.

אם למשל נגיב במנגינה של ״אמרתי לך!״ או ״לא קרה כלום״ (כי כן קרה) או ב-״די כבר לבכות״ או ב- ״לא נזהרת!!״ אז באופן אולי די אירוני, אנו עלולים להפחית את הסיכוי שהילד ילמד ממציאות החיים ויזהר בפעם הבאה.

אני רוצה להביא לכם רעיונות לתגובות ענייניות ומאוזנות יותר וכמובן שניתן לשנות בהתאם למה שנכון לכם. למשל, ״נפלת, נכון, אתה רוצה שאתן לך יד?״ או ״נפלת, זה בטח כואב איזה באסה. סומך עליך שתתגבר״ או ״אני רואה שנפלת וכואב לך, חיבוק יעזור?״

חשוב שנבין, הילד כבר כואב, הוא לומד מהסיטואציה שכדאי לו להזהר, אין צורך להוסיף שמן למדורה ולהתסיס את האווירה. הוא לומד. הוא מבין. אמנם לילדים קטנים אין חשיבה מופשטת, אך אין זה סותר - הם חכמים ואף חכמים מאיתנו ולומדים מהחוויות שלהם מהר מאיתנו. הילד יודע שמה שהוא עשה ״לא חכם״, אין צורך להסביר לו ולהוכיח אותו שוב ושוב.

שימו לב שהתגובות שלנו הם גורם מכריע באיך שהילדים יפעלו בפעם הבאה. אם נדע לאזן בתגובה שלנו ונאפשר לילד ללמוד בעצמו ממציאות חייו, דווקא כך יש יותר סיכוי שהוא ילמד להיזהר בפעם הבאה.

מיותר לציין שכמובן שלא ניתן לילד להדרס בכביש או לגעת בשקע חשמל כדי שהוא יבין שזה מסוכן, ובמקרה זה בוודאי שלא רק שהתגובה שלנו לא צריכה להיות מאוזנת, אלא היא תהיה אינסטינקטיבית, נוקשה ועוצמתית ביותר - ממש נמשוך את הילד שלא יצמד לכביש ואם הוא הוא בדרך לגעת בשקע בוודאי שניבהל ונצרח באופן אינסטינקטיבי. וטוב שכך - הילד יבהל וירחיק את היד מהשקע (לאחר מכן, אם הילד נבהל אפשר להתנצל ולומר שהגבנו כך כי נורא דאגנו לו, ממש פחדנו!).